פרנקי וג'וני

זה התחיל במקרה. כמה בעלי כלבים מהשכונה נפגשו בגבול החורשה עם הדיונות, שבצידן השני שכנה העיר השכנה. אחד מהם, כנראה שמוליק, ה"אבא" של זויה הפינצ'רית, שחרר אותה מהרצועה, והיא, אחרי כמה שניות של היסוסים, החלה לדהור כסוסה אל האופק…

"לא תמצא אותה יותר" אמרו לו האחרים, תוך שהם ממשיכים להתקדם אל הדיונה השנייה. אלא ששאר הכלבים חשבו אחרת, בהנחה שכלבים חושבים. הם החלו למשוך בכוח את הרצועות, דורשים בתוקפנות את החרות שזויה זכתה בה.

"יאללה" שמוליק עודד את האחרים, "שחררו! מה כבר יכול לקרות? הם יעשו רילוקיישן לעיר אחרת?"

אחת אחר השנייה הרצועות הותרו, והכלבים, שיכורים מתחושת החופש, החלו בסדרה של אינטרוולים, עולים ויורדים ומקיפים דיונות, מתגרים האחד בשני, מתאמתים, מתחככים ומחזרים… כמו כלבים. חבורת בעלי-הכלבים, ה"אבות", התיישבה בפסגת הדיונה, והוויכוחים, בעיקר על "מי הקבוצה הטובה בליגה בכדורסל", כמעט והשכיחו את הכלבים, שבסופו של דבר, עייפים ורוויי-חול, השתרעו מתנשפים ליד בעליהם.

היה ברור שמה שהכי חסר היה ברז מים. למחרת, כמו שסוכם ביניהם, הם שבו, "אבות" וכלביהם, אל הדיונה, והיה זה רוברט, "האבא" של קליאופטרה היפיפייה, שחגר על גבו מידנית טיולים ובה עשרה ליטר מים קרים, ששימחו את הכלבים עד מאד.

לא אלאה אתכם בשלבי ההיווסדות וההתפתחות של מה שנקרא בסופו של דבר "מתנ"ס הכלבים שבדיונה", או בקיצור "הדיונה". בסופו של התהליך האתר החדש כלל מעין סככה, שהורכבה מקורות עץ מזדמנות, שנאספו ע"י בני החבורה, וכוסתה ברשת הסוואה ששימשה בעבר את משפחת ארז'ואן, שבראשה עמד פרדי, ה"אבא" של קווין, ה"טרייר" הצהבהב, שגם הומלך ללא בחירות ע"י החברים כראש המתנ"ס.

מדף-תליית-מעילים שנזרק מאחד מגני הילדים בשכונה, הפך למתלה לרצועות הכלבים, כשמעל כל וו מדבקה עם שמו של הכלב. אבישי, המורה להיסטוריה, סיפק אמבטיית-ילדים ישנה, שהפכה לשוקת-השתייה של הכלבים, ובהדרגה הלכו ונאספו כסאות וכורסאות, כאלה שנמצאו בערימות האשפה הביתית, הנערמות תחת כל עץ רענן, לפחות בשכונתנו.

אחת המצטרפות האחרונות לקהילת ה"מתנ"ס" הייתה רונה, שהביאה איתה את פרנקי, בורדר-קולי גזעי שפרוותו לבנה עם כתמים חומים, כאילו היה פרה. במבט ראשון פרנקי נראה גדול ומפחיד, אך הוא הפתיע את כולם בידידותיות שלו. כבר במפגש הראשון ראו כולם את הדמיון המפתיע שבין פרנקי לג'וני, ה"בורדרית" של שלום מזרחי, ממש כאילו היו תאומים שהופרדו בלידתם. אלא שמהר התברר שפרנקי הוא "אציל" יליד סנטוריני, עם תעודות ושושלת משפחתית ענפה, בעוד שג'וני היא כלבה "מעורבת" במידת-מה, מבוגרת מפרנקי בשלוש שנים, ילידת סכנין, משם היא חולצה עם אימה ואחותה ע"י מתנדבי "תנו לחיות לחיות".

הקשר החם, אפשר לומר – האהבה המיוחדת שבין פרנקי וג'וני, תרמה באופן טבעי להידוק הקשר בין רונה לבין שלום מזרחי. בדיונה הם תמיד ישבו זו לצד זה, תמיד היה להם על מה לשוחח, וזה די מפתיע כי רונה לא הייתה בדיוק הטייפ קאסט של חבורת הדיונה ובוודאי לא של שלום.

רונה, כך התברר, הייתה מנהלת אשכול-בנקים במחוז תל-אביב, משרה שממנה מתקדמים רק לבניין ההנהלה. היה לה MA במשהו, אולי בכלכלה, והיא משלימה במקביל לעבודתה, תואר נוסף בראיית חשבון. החברה בדיונה היו, איך לומר, יותר "עמך", כל מיני בעלי עסקים פרטיים, וגם אנשי עמל כפיים. שלום, למשל, היה ספק מצרכים של "אוסם" ברחובות, באר יעקב ונס ציונה, הוא גם היה צעיר מרונה בכמה שנים טובות, ובכלל, במחשבתו הוא היה עדיין אותו בחור צעיר, לוחם "גבעתי" קשוח, שהיה גם האחראי על המורל בפלוגת הוותיקים.

יצא לא פעם שרונה ושלום התקשרו אחד לשניה, בלי קשר למפגש בדיונה, ושאלו "האם פרנקי או ג'וני פנויים במקרה". תמיד זה היה הנושא, לפחות בהתחלה. במקרים שכאלה הם טיילו לחורשת הנופלים, בקצה השני של השכונה, דיברו ודיברו, בעיקר כדי לאפשר לשני ה"כמעט-תאומים-על-ארבע" למצות את מפגש האוהבים.

והיה הסיפור הזה שעבר מפה לאוזן בין החבר'ה, שבוקר אחד רונה הזעיקה את שלום לטפל בסילון המים האדיר שפרץ מקיר חדר האמבטיה, ממש לפני צאתה לעבודה. נכון, תמיד אפשר לשאול בתמיהה למה היה זה דווקא שלום שהוזעק ולא, נניח, נמרוד בעלה, או לחילופין, שרברב מומחה. היא אפילו יכלה לצלצל לרוברט של קליאופטרה, שכולם ידעו על ידי-הזהב שלו.

שלום הגיע במהירות, איתר וסגר את השיבר הראשי, עשה מה שעשה, החליף מה שהחליף…, וכשסיים והיה רטוב עד לשד עצמותיו, רונה הכניסה אותו למקלחת… ומיד נכנסה אחריו… .

זהו. ככה התחיל הסיפור, הרומן הסוער בין רונה לשלום מזרחי, שהתנהל ממש במקביל לרומן בין פרנקי וג'וני. ברור שבהתחלה אף אחד לא ידע על זה. הם, בעיקר רונה, ידעו לפעול בתבונה, ההתכתבויות בווטסאפ היו בשמות אנונימיים, רונה בנייד של שלום הייתה "רונן הנהלת חשבונות", ושלום בנייד של רונה היה, כמה אירוני, "מר שלומוביץ' – קרנות נאמנות". מקום הסתר שלהם היה דירתה של אימה של רונה.

לימים רונה תספר לאחותה, זה יקרה הרבה אחרי הפרידה שלה מנמרוד, ששלום "נפל עליה" ממש משמים, באותם ימים קשים, בעיקר לילות, כשיום ההולדת הארבעים וחמש התדפק על דלתה ועל רקותיה, והיא חשה, עד כדי חולשת-אברים, שהזקנה קופצת עליה במלוא כובדה.

"את מבינה אותי? עם שלום זה היה פשוט, בלי סיבוכים… זה לא שלא היו בינינו דיבורים… היו, בעיקר על הכלבים שלנו. שלום הביא איתו לקשר את חדוות הצעירות. הוא היה בשבילי כמו איזה טכנאי בדינמומטר, שמאשר את תקינות התפקוד של הרכב… הרכב שלי…", כך היא הסבירה לאחותה. "בכל פעם שהתפשטנו בסלון של אימא והלכנו לחדר השינה, אני תמיד הייתי כמו קפיץ מכווץ העורג להשתחררותו, ושלום, ברוך השם, הוא היה ממוקד מטרה… בלי פוציניו-מוציניו… נתן עבודה כמו שצריך… בול כמו שאני הייתי צריכה".

שלום, באיזשהו ערב יום כיפור, כשהוא ופרדי היו לבד בדיונה, כמובן עם קווין ופרנקי, הגדיר את מה שהיה ביניהם במשפט הפשוט "היה טוב – טוב שהיה". הוא הסביר לפרדי שהוא יכול לספר לו איזושהי מעשייה על כמה הוא היה סקסי שאינו ניתן לעצירה… קזנובה… אבל האמת שלו הייתה הכי פשוטה: מה שרונה הציעה לו היה ריגוש של פעם בחיים. "תבין, אני עם תמרה אשתי מגיל 17 ביחד. מגיל 18 נשואים. כל מה שהיה בינינו היה לפי הספר… כשצריך היה לעשות עוד ילד אז עשינו… אחר כך נחנו כמה חודשים… הקטע שלי עם רונה, היה עושה לי דגדוגים בבטן כמו לפני מבחן בבית-ספר, כמו שהיה לו בראיון הקבלה ל"אוסם. זה היה סקס נטו, בלי ה-"ים של הכנות" שתמרה תמיד צריכה, סקס שדופקים עבודה עד שנגמר הדלק…".

יום אחד נמרוד של רונה טייל עם פרנקי בשולי נתיבי איילון. נמרוד לא יודע עד היום מה הבהיל את פרנקי, כשפתאום הוא נתן קפיצה, שיחרר את הרצועה מידו של נמרוד, וברח אל הכביש הסואן. אחרי דקה הוא כבר היה מי שהיה.

כל חבורת הדיונה הזילה דמעה, אבל רונה ממש התאבלה על פרנקי. היא לא יכלה לסלוח לנמרוד על המחדל הזה, על מותו המיותר של פרנקי. האמת? גם ג'וני לא. הכלבה המסכנה נכנסה לתקופת אבל ולא הפסיקה לחפש ביללות את פרנקי. כשרונה שבה והגיעה לדיונה, לעוד פעם או פעמיים, ג'וני שהריחה על גופה את פרנקי, נצמדה אליה והתרפקה עליה כתינוקת.

כעבור זמן קצר רונה כבר לא נראתה בסביבה, בוודאי שלא בדיונה. ב"שיחה הרצינית" שהיא קיימה עם נמרוד היא תארה לו, מנקודת מבטה, את ריקנותם של חיי הנישואין שלהם עוד לפני טרגדיית פרנקי, את התסכול שלה מהעדר הפרגון מצידו על נסיקתה במסלול הקידום בבנק… ועוד כהנה וכהנה… מה שמביא אותה להחלטה שזה הזמן להיפרד.

להפתעתה נמרוד לא הקשה במיוחד, הוא פרט את דרישותיו בתחום הקשר עם הילדים ובעניין הפיצוי הכספי, ורונה הסכימה לאלתר.

כששלום נסע לסוף-שבוע של סוכנים ומפיצים של "אוסם" באילת, זה מה שהוא סיפר לתמרה רעייתו ולחברה בדיונה, למעשה הוא נסע כדי להיפגש עם רונה בבר של מלון דן, בליל שבת בעשר בערב, וזאת על פי הצעתה. כבר כשהתייצב בקבלה התברר לו שהחדר שלו במלון כבר משוריין ורשום על שמו. רונה עצמה, כך היא אמרה כשנפגשו, התאכסנה במלון אחר, "כדי שלא אכנע לפיתוי", היא הסבירה.

רונה רצתה להיות בטוחה ששלום "בסדר" אחרי הודעת הפרידה ששלחה לו. שלום השיב לה שהוא ממש "בסדר", וכך, למעשה, כשהסוגיה הזאת הובהרה, נגמרו לשניהם המילים. שלום ליווה את רונה עד היציאה מהמלון, הם לחצו ידיים, רונה יצאה ושלום מיהר לשוב לחדרו כדי לא להחמיץ את שידור משחקה של נבחרת ישראל.

כעבור עשר דקות צלצל הטלפון בחדר. רונה אמרה שהודעת הפרידה היא בתוקף אבל חבל, לדעתה, לא לנצל את השבת. "אני כאן, בסוויטה 805. תעלה ותבוא".

במוצאי השבת, כשהוא ליווה את רונה לקבלה, אולי היא ציפתה שהוא ישלם את חלקו, היא, כמובן שילמה את כל החשבון, כולל הרכישות במיני בר בשני החדרים. כשהודפסה החשבונית, עד שרונה אספה אותה, שלום הבחין שהחשבונית הוצאה לפקודת חברת "פרנקי וג'וני בע"מ".

לפי הרכילות בקרב באי "מתנ"ס הכלבים בדיונה", החיים נמשכו לשביעות רצונם של כולם, כולל רונה ושלום שנפגשו מעת לעת באותה סוויטה באילת, כולל כל הכלבים שמספרם הלך וגדל, וכבר לא היו מספיק ווים לכל הרצועות. רק ג'וני שמרה על ארשת העצב על פניה היפות.