נוחתים בקורפו

מטוס האיירבוס 320A פילס את דרכו במזג האוויר הנוח ושייט לכיוון שולי- החוף. הטיסה, מנתב"ג ולכל אורך הדרך, הייתה חפה מבעיות, כיסי אוויר, רעידות ו"מרעין בישין" שכאלה, אלא אם כן מתעקשים להתייחס לכריכים האיומים והיקרים, שחברת התעופה הציעה לנוסעים.
היא ישבה ליד החלון והוא לידה. במשך כל הנסיעה, כשעתיים וחצי, לא קם ממקומו, למרות איתותי-שלפוחית-השתן, בעיקר בגללה של השכנה שמשמאלו [כיסא C] שישנה שינה עמוקה, חסרת זעזועים, מהרגע שעלתה למטוס והתמקמה על כסאה. ממש מעורר קנאה.
"הנה החוף", אמרה לו בת זוגו, "איזה חוף יפה…איזה ים שקט…".
הטייס החל לתמרן את המטוס, קצת ימינה, קצת שמאלה, סיבוב…ואז, במפתיע, יצא בקשת ארוכה, חזרה לכיוון הים. "מה הוא עושה?" אמרה היא. הוא רפרף מבט אל עבר החלון ובדרך ההומור האופיינית לו השיב "כנראה שהוא מחזיר אותנו לישראל… וואו, איזה נופש נפלא עבר עלינו!…".
כעבור זמן קצר, האמת – כצפוי, חג המטוס, שב על עקבותיו ופנה שוב לכיוון האי. בהדרגה, הטייס החל בהנמכה, ואף הודיע על כך במערכת הכריזה של המטוס. היא, משהו הטריד אותה, לטענתה, כבר בשלב הזה [הוא, לעצמו: למה שמשהו יטריד אותה? מה היא מבינה בהנחתת מטוסים?]. לטענתה, כל הדרך לנחיתה הייתה מוזרה ו\או חריגה בעיניה [הוא – ראו הערתו לעיל…].
בשלב מסוים, החלו להישמע מלמולים מספסלים נוספים, הערות שונות לגבי מסלול הנחיתה. "יודעי-הדבר", "המבינים", כמוהו, מהרו להסביר שמדובר במסלול אנכי לחוף, וכי המטוס מתחיל את ההנמכה מעל פני הים ואז, כשהוא חוצה את קו החוף, הוא משתלב במסלול הנחיתה ומתאחד אתו.
כך היה. המטוס הלך והנמיך. נכון, החרדתיים שבינינו [כמוה] היו משוכנעים שננחת בים. מאידך גיסא, מה יום מיומיים? בכל שעה, בממוצע, מטוס נוחת, מטוס אחר ממריא…וקורפו לעולם ועד…אז מה הלחץ?
אלא, שהדקות שחלפו, אולי השניות, הצמידו את מבטו לחלון המטוס, כששתי זרועותיה אוחזות, כמעט תולשות את ידו מכתפו. הוא, גם הוא, לא יכול היה להשתחרר מהמחשבה שהכיוון, זווית הטיסה, לכאורה, לא תוביל אותנו אל מסלול הנחיתה, ביבשה.
הוא הפנה את קצה עינו השמאלית לאזור הדיילים. לא ניכרה שם תכונה או היסטריה. חזר להציץ בחלון. מאות נופשים נראו בבירור בחוף, רובם היו אדישים למצב ורק אחדים מהם עמדו כשפניהם לים, כף ידם מצלילה על עיניהם, עוקבים אחר תנועת המטוס.
פני הים הלכו והתקרבו, מלמטה, ורצועת החוף, מקדימה. הוא חפן את כתפיה בידו הימנית, מסיט את פלג גופה העליון, יחד אתו, לכיוון רצפת המטוס. עוד הספיק ללחוש לה באזנה " אני אוהב אותך, נשמתי!".
עוד כמה שניות עברו. חבטה קלה, ועוד אחת, וכבר גלגלי המטוס דהרו על מסלול הנחיתה, נענים לבלימה שהפעיל הטייס, ופונים, מאולפים וממושמעים, אחרי הרכב עם השלט follow me.
למחרת, אחרי ארוחת הבוקר הדשנה, התכוננו ל"צליית-הבוקר" ברצועת החוף הפרטית של המלון. היא עדיין התארגנה, כבר סדרה את "תיק הים" ומה שנשאר לה היו תיקונים אחרונים באיפורה.
הוא פתח, בינתיים, את מכשיר הטלוויזיה. הוא לא הבין יוונית, והאמת, לא היה צריך להבין. התמונות דיברו בשם עצמן. כוחות הצלה, מכל הסוגים, התרכזו באזור חוף-הים, מתמקדים, לפני הכול, בהצלת הנוסעים, נוסעי מטוס ישראייר, שנחת כחצי שעה קודם אל מימי הים האגאי, כמעט ברצועת החוף.