לידת היצירה – 3
ברוכות וברוכים הנמצאות והנמצאים, חברות וחברי "יומן צמיחה – מסע דרך הכתיבה.
כל יוצר\ת ספרותי\ת, מש, ורר\ת, סופר\ת, עסוק בחיפוש, בניהול מו"מ, בניסיונות להבין את העולמות האחרים, אלה הנשגבים מבינתנו, אלה שאינם משישים, העולמות שהם באנו ואליהם אנחנו בורחים שוב ושוב, לפחות מנסים.
אני אחד מאלה. אני מנהל עם האלוהים רומן ארוך, אולי כימי-שנות-חיי, אולי כימי-שנות-המחשבה-המודעת, כזה ין שיח, לעיתים קרב-אגרופים ולעיתים מעשה-אהבה.
גדלתי וחונכתי בבית "מסורתי", הטקסים הדתיים היו חלק בלתי-נפרד מחיי-המשפחה וחלקם מקויימים עד היום. רק או כבר בגיל 15 בערך התחלתי לנסות ולברר את מהות הזוגיות שלי עם "ההוא" תוך כדי שאני שואל גם אם יש בכלל פרטנר בצד השני.
אנו, היוצרים, משוכנעים לפחות בדבר אחד: נהר, או נחל, או מעיין, או זרזיף המילים, העטוף בגלימת-היצירה, מגיע אלינו מאיזשהו מקום, מאיזושהי ישות, שזכינו ויש לנו ערוץ מחבר אליה\אליו, כך שבמסגרת השת"פ הזה, איכשהו, מתישהו, מתרחשת לידת אותו ולד שעליו נוכל לומר: כתבנו, אמרנו, שרנו… יצרנו.
אני שב לעימות הזה, לבחינה הזאת, לשיח הזה, חדשות לבקרים ואין רואים את הסוף, אף צד אינו נראה שבע. עדיין רב הנסתר על הנגלה.
הנה שיר שכתבתי לפני כשנתיים:
רוצה לעלות
רוצה לעלות,
רוצה לגלות,
רוצה שהסוד יהפוך לגלוי.
האם זה אתה
או סיפור אגדה?
בינתיים הכל ערפילי וחסוי…
תן לי, אליך, קוד כניסה,
לעולם לא יגיע מי שלא ניסה!
עורג לשכינה,
הדרך שונה,
תבוא מההר או תגלוש מהים?
בדרך-לא-דרך,
נביא או רק הלך,
שגר לי יונה, שגן-עדן קיים.
לא נביא אני ולא בן נביא,
אני עם האלוהים שבלבבי,
ועדיין, כמצוותו של אבי,
אני הוא האלוהים שבלבבי!
תן לי, אליך, קוד כניסה,
לעולם לא יגיע מי שלא ניסה!
