אימת הגמלאות

לפני כשנה וחצי הפכתי לגימלאי, מה שנקרא: "אני בפנסיה".
כמעט כל חיי הייתי חלק ממסגרות ארגוניות ממוסדות. גן "פרטי", גן חובה, בי"ס יסודי, בי"ס תיכון, שירות חובה בצה"ל, שירות קבע בצה"ל – עד כאן, כ- 27 שנים. אח"כ, מסגרות המספקות פרנסה, שנקראו "מקום עבודה" – עוד כ- 35 שנות "תלוש שכר"…
בהחלט אפשר לדבר בגנות הפגמים השונים שבמערכות הממוסדות הנ"ל, והיו גם, פה ושם, מעלות ויתרונות. אחד היתרונות המובהקים היה, מה שנקרא, "הסדר בחיים". הרוב נקבע ע"י המסגרת ואתה מתבקש "לזרום", לשתף פעולה, לתת את חלקך, לתרום את תרומתך – ובתנאי שישמרו כללי המסגרת.
וזה בדיוק מה שמפחיד רבים מהעומדים להצטרף למעגל הגימלאים, העובדה המפחידה, שמעתה לא יהיו "דרישות והנחיות", אין עוד "כללי המסגרת". את או אתה, מעתה, אחראים לחיים ולתוכנם. אמא'לה!
זה המקום להזכיר כי לחלק לא קטן מההופכים לגימלאים אין את הפריבילגיה לחששות הנ"ל, יען כי הבעיה שלהם פשוטה יותר אך קשה יותר – אין להם די אמצעי מחיה! על הנושא הכאוב הזה, הפעם, אדלג.
אני בוחר לדלג על נושא אופייני נוסף, נושא מהתחום ה"נפשי". לא מעט מהיוצאים לגימלאות, ואפילו קודם לכן, רואים במעבר הזה סוג של אות\סימן\התראה להתקרבות לסיום החיים. זהו נושא חשוב הראוי להתייחסות מקצועית ולכן אני מעדיף להזכיר אותו אך לא להתייחס אליו.
אז נחזור אלי. בחלוף הזמן, וככל שהייתי ל"גימלאי צעיר-ותיק", התבקשתי ע"י יותר ויותר גימלאים, או כאלה שבדרך, להסביר להם איך ומדוע אני מכתיר את עצמי בתואר "גמלאי מאושר", בעוד הם…מדירים שינה מעיניהם.

ולכן אפרט להלן את הטיפים העיקריים שלי, בתקוה שאהיה לעזר, לאחרים:
1. להכין תכנית עבודה
יותר משנה לפני מועד הפרישה שלי לקחתי מחברת ורשמתי כותרת: "דברים שארצה לעשות כגימלאי". תחילה רשמתי באופן אקראי. כשתפחה הרשימה חילקתי את הנושאים לשלש קטגוריות: "התנדבויות", עבודה בשכר", "עבודה עצמית" [כלומר, פעולות במרחב הפרטי שלי, כגון: לפרסם בלוג, לסדר את הבוידם, לבקר את דודה בלה…וכו'].
2. לקחת את הזמן
יצאת לגמלאות?…לאן אתה ממהר? קח את הזמן!
זה המקום לדבר על תופעה די שכיחה, שכותרתה: " אם יהיה יום אחד [!] שבו אפסיק לעבוד… אני גמור, ז"ל!.. מכירים את האנשים האלה? זה הסיפור שהם מספרים לעצמם, ולכולם, על עצמם…
ואני אומר: להיות בתעסוקה מלאה – כן. להמשיך לעבוד – לא חובה… ישנן אופציות אחרות, במידה וישנה נכונות לשקול אופציות אחרות…
ובחזרה לכותרת. מותר לך, הגמלאי\ת, להאריך בשינה, בבוקר, מותר להעביר ימים, כמה שתרגישו צורך ב"לא לעשות כלום". העיקרון הוא – לכל מחר יש את מחרתיים. אין תאריך תפוגה.
3. ליישם את תכנית העבודה
נחתם? לקחתם הרבה אויר? טיילתם? מתחילים, "בקטנה", לחוש ב"אי-נוחות של שעמום"? זה הזמן להתחיל ביצירת "סדר יום לחיים".
אקדים ואומר, שגם "סדר היום המחייב" – איננו מחייב. בשלב הזה של החיים אנחנו "הולכים עם הלב", מה שלא מתאים, לאותו פרק זמן, יזוז הצידה\ידחה\יתבטל. ככה זה החוזה הבלתי כתוב עם הגמלאות.
ובכל זאת, מנסים ליצור סדר יום. איך זה היה אצלי?

ראשית, לקחתי את רשימת התכניות שהכנתי [סעיף 1] ובחרתי את 3-4 הנושאים הכי מעניינים, הכי חשובים לי, למימוש. נתתי לעצמי כשבוע, לשוב לבחון את הנושאים הנבחרים, על מנת להיות שלם עם הבחירה.
ואז התחלתי לטפל במימוש תחומי העשייה שבחרתי. קראתי חומרים, טלפנתי, בדקתי, סיכמתי, לחצתי ידיים וחתמתי חוזה, היכן שהיה צריך.
וכך, בשעה טובה ומוצלחת, שוב היה לי סדר יום, תכנית עבודה.
4. לבקר\לבחון את הבחירות
בשלב כזה או אחר, בפרקי זמן שונים, הפסקתי\ביטלתי 3 [!] מהפעילויות \ עיסוקים שבחרתי. נכון, אלה היו חלומות! אז מה? יש עיסוקים \ החלטות, שטובים לך, כל עוד הם בגדר חלום, בגדר שאיפה, בגדר תכנית עתידית, אך כאשר מממשים אותם… אהה… זה לא זה… זו אכזבה… לא לילד הזה התפללתי…
אין מה להתבייש! לא טוב לך – הולכים הלאה, בודקים משהו אחר! בתקופת הגמלאות נועדנו להנאה ולא לסבל או תסכול!

5. נא להכיר – אני!
כן, כן! זה הזמן, אם זה עוד לא קרה לכם, להכיר את ה"אני-עצמי האמיתי". כל החיים הייתם, נניח, בנקאים, אך בתוך-תוככם אתם משוררים! כל השנים הייתם טכנאי-קירור, אבל הכי-הכי אתם אוהבים לבשל! הקריירה הנפלאה שלך הייתה בחברת הייטק, אבל עכשיו, מה שמרתק אותך זה ללמד אזרחות בתיכון!
כלומר, זה הזמן ליישר קו עם הלב. זה הזמן להגשים חלומות, זה הזמן לתת ליזם\ית שבך לקבוע את סדר היום.

6. להיות סבא\סבתא
להיות סבא\סבתא, באיזה היקף זמן שבא לכם – זו אינה גזרה משמים, אך גם איננה מילה גסה.

לסיכום, השד הנורא הזה, תקופת היציאה לגמלאות, איננו אלא צל של שד. נהפוך הוא – נהפוך את הלימון ללימונדה! במו ידינו ניקח את ההזדמנות, את הדלת שנפתחה, ונצא לדרך חדשה, ניתן לחיינו משמעות!