גלנטריות

בהתחלת רחוב שפיר, פינת שפינוזה, עמד מבנה חד-קומתי, שכלל ארבע חנויות. החזית פנתה לרחוב שפיר, רחובון, שאולי, רק דייריו הכירו אותו.
החנות הראשונה הייתה האטליז של שלום. החנות האחרונה הייתה הפלפליה של משפחת שרעבי, שגם גרה בחלק האחורי, מאחורי ערימת שקי-החומוס. החנות השנייה והשלישית, שתיהן היו גלנטריות. אינני יודע אם קיימות היום גלנטריות, אבל פעם, אז, היו גם היו, ושם, ברחוב שפיר, היו שתיים, צמודות.
הגלנטריה היא חנות לממכר סדקית כגון: מכשירי וצרכי תפירה, אביזרים לביגוד, חלפים לריהוט ביתי ושכאלה. המקור הוא צרפתי – galanterie. הגלטריה של משפחת איגן, הצמודה לאטליז, הלכה לכיוון מכשירי חשמל. חוץ מהפריטים הבסיסיים אפשר היה לרכוש בה תנורי חימום, סירי ניירוסטה, מיקסרים קטנים ואפילו מנורה סגולה – טיפול הקסם של פעם.
הגלנטריה של משפחת פרייליך הלכה לכיוון ביגוד. חוץ מהפריטים הבסיסיים אפשר היה לרכוש בה שמלות-קיץ קלילות, חלוקי-רחצה, כובעי-אמבטיה ואפילו ארבעה מיני אודיקולון, שניים, בעדינות-פריזאית, לנשים, ושניים לגברים, מכוונים לאחרי הגילוח.
באופן כללי, כולם חיו בשלום עם כולם, בסוג של הרמוניה. הקשר וההיכרות היו ברמה כמעט משפחתית, אבל הכי פחות משפחתי, הכי קורקטי, היה הקשר בין הפרייליכים לבין האיגנים. אולי, מטבע הדברים, בכל זאת, חלק ניכר מה"סחורה" היה זהה, מה שגרר מאבק, ברוב השנים, סמוי, על קהל הלקוחות, המדולדל מלכתחילה.
ההידרדרות החלה כשגב' כהן, התימניה האלמנה, מריינס 2, הסתובבה שעתיים אצל איגן, עד שבחרה, מתנה לכלתה הלא-אהובה, סיר גדול למרק, שנראה יקר אבל עולה בזול. לפני שיצאה שאלה את אדון איגן אם הוא יכול לחשוב על עוד משהו לכלתה, שיהיה קצת אישי, משהו כמו בקבוקון בושם.
בעוד אדון איגן מתכנן את ניסוח התשובה, שבושם אין להם ושתכנס לפרייליך ותקנה, הצהירה גברת איגן, חד משמעית, שאין בעיה ושמחר בבוקר היא תחכה לה עם הבקבוקון.
גם אדון איגן וגם גברת איגן ידעו שכדבר הזה עוד לא קרה. היו הבנות, הסכמה שבתת-ההכרה, שהם לא מוכרים פריטים, הנמכרים, בדרך כלל, אצל השכנים. נכון, מפעם לפעם עלו חשדות, לא יותר מחשדות, והשיח בן התקיים או בתוך המשפחה, פנימה, או אצל שלום הקצב, בזמן הקניה השבועית. שלום, אגב, שימש תמיד כגורם המרגיע, המפשר, המסביר, אפילו באריכות, מה שבהחלט תרם לעסקים, כי תמיד, גב' איגן או גב' פרייליך, הייתה מוסיפה לקניה השבועית עוד חצי-עוף-תחתון, או חתיכה יפה של שפונדרה…כדי להרגע.
למחרת הגיעה זהרה, הבת של כהן מריינס 2, לגלנטריה של איגן וקיבלה, בבקבוקון מהודר, את הבושם המובטח. מה שכן, בהנחיית מר איגן, לקחה אשתו כמה וכמה גיליונות עיתון, ועטפה היטב את הבקבוקון, כך שבחולמות הכי רעים שלהם, לא ידעו הפרייליכים על הפלישה לקודש-הקודשים שלהם.
גב' כהן לא יכלה להתאפק. נכון שהבושם מיועד לכלתה, אבל מה יקרה אם יהיה לה קצת פחות? וכך, כשיצאה, אחר הצהריים, לקופת החולים, מרחה כמה טיפות בושם מאחורי כל אוזן. טעימה קלה.
בקופת החולים, בשעה שהמתינה לתורה, כבר הבינה גב' כהן שיש בעיה. הבושם, כך התברר, בעיקר מהיושבים לצידה [או, אם לדייק, אלה שישבו לצידה], היה קצת…איך לאמר…הריח לא היה הכי פריזאי…
עוד באותו ערב הוטח בקבוקון הבושם על חזהו של מר איגן, כשגב' כהן מוסיפה לזה כמה וכמה "ברכות בלתי-נשכחות". ולא זו בלבד, אלא גם ביטלה את ההזמנת המתנות לסוכות, אגרטלים קטנים, שרצתה לחלק לאורחים בסוכה.
למחרת בבוקר התייצבה גב' כהן בגלנטריה של הפרייליכים, ובדמעות תארה להם כיצד "פיתוני ואפת", איך נפלה קורבן למעשה ההונאה של האיגנים.
האדון, ובעיקר, הגברת פרייליך רתחו מזעם. כמובן, שבעייתה של גב' כהן, אכזבתה ותסכולה, ענינו אותם כשלג דאשתקד. גב' פרייליך התעשתה ראשונה והציעה לגב' כהן כוס תה ועוגייה, מעשה ידיה, מה שהתקבל ברצון.
משנרגעו הרוחות, לחשה גב' פרייליך באזנה של גב' כהן כי, מאחר ושמעה את מצוקתה, ממש בדרך מקרה יש לה, בחדר האחורי, כמה אגרטלים קטנים, שממש במפתיע, הסוכן נתן להם במתנה, לקראת החגים, והיא, גב' פרייליך, תשמח לתת אותם, רק למען שמחת-החג, לגב' כהן.
גב' כהן, ממש לא מפתיע, קיבלה בתודה את ה"שי" ונפרדה מהפרייליכים לשלום ורק בדרך מקרה, היא התעכבה מספר דקות מול הגלנטריה של האיגנים, מסדרת, לכאורה, את סליה העמוסים, ולא מתאמצת במיוחד להסתיר את האגרטלים הקטנים, שקיבלה.
אצל האיגנים סערו הרוחות. אדון איגן נעמד בפתח הגלנטריה וצעק, כאילו לחלל האוויר, כי "חבל מאד שצריך לחיות ליד אנשים ריקים בראש, שאפילו השואה לא לימדה אותם הגינות מהי!".
כנגד, וכשפניה אל העוברים והשבים, שהחלו להתאסף, קראה גב' פרייליך בקולה הדקיק, ואמרה ש "כניצולי שואה שעברו תקומה, הם, ובעיקר היא, לא יעברו לסדר היום ויבלמו כל פוגרום או מתקפה כלכלית אחרת, בעיקר מצד שכנים!".
בתגובה, נכנסו האיגנים למחסנם, בחלק האחורי של החנות, שלפו שני חלוקי גברדין, גב' איגן הוסיפה את השאל, שאתו הגיעה לעבודה, ותלו אותם, מעשה סדום ועמורה, בחזית החיצונית של הגלנטריה.
בתגובה, הוציאו הפרייליכים, בחמת-זעם, תנור חימום חשמלי מתוצרת ש. פרידמן, וקומקום אמאייל עגול עם צפצפה המשמיעה קולות ירגזי, והציבו אותם על שרפרפים, בחזית החנות.
בתגובה, האיגנים, גררו החוצה…
בתגובה, הפרייליכים העמידו בחזית…
חלפה שעה קלה, והמדרכה כולה, בחזית המרכז המסחרי, התמלאה בעשרות פריטים, כולם מזוהים עם הצד שכנגד…..
"מי יודע", סיפר שלום הקצב, "איך זה היה נגמר, אלמלא הופיע ויקטור, מהפיקוח העירוני, וקנס כל גלנטריה ב-500 לירות, בגין הוצאת סחורה אל השטח הציבורי, בניגוד לחוק העזר העירוני", וחזר השקט.