מה השתנה [לראש השנה]

ה"זריקה התחתית" חוזרת, אולי באופן חד פעמי, אולי לא.
על הפרק – תמונת-סטטוס לכדוריד הישראלי. מן "רנטגן [חילוני] לענף, לתחום, שאותו אנחנו אוהבים ושקועים [בבוץ?] בו עשרות שנים, אני, בכל אופן, 53 שנים…
אולי אתחיל בתוצאות של אלופת הנשים, ארזים, מול אסטרחניצ'ה הרוסית: 16:30 ו- 18:31. תבוסות מוחצות. לפני 38 שנים, אימנתי את קבוצת הנשים של אשקלון [לצד הגברים]. האלופה הבלתי מעורערת הייתה…מכבי ארזים. אשקלון הייתה בעת ההיא הסגנית התורנית. בטורניר מחזיקות הגביע הוגרלנו מול הדבליסטית של בלגיה. גם אז, סוכם ששני המשחקים יתקיימו בחוץ, בבלגיה, מה שיאפשר לכמה עסקנים ממועצת הפועלים טיול על חשבון הברון.
הבנות האשקלוניות, חנה גוטמן, יעל שי וחברותיהן [ה"זרה" היחידה הייתה ורד סרנה מחולון\ערד] "לא דפקו חשבון" והעיפו את הבלגיות. היריבה הבאה הייתה מחזיקת הגביע הנורווגי. נקבעו שני משחקי "בית", בגבעת ברנר. הפסדנו 10 ו- 6 הפרש ו…ביי-ביי.
מה השתנה מאז? המצב טוב יותר או פחות טוב? בכדוריד הנשים, כמו בגברים [תכף נגיע אליהם], 2-3 קבוצות בעונה, מפתיעות עם פנקס צ'קים נדיב, אוספות כל ישראלית "שווה", מוסיפות זרות כחוק ו…הנה אנחנו בתמונת האליפות! ברור שהיו חריגים. חולון ו\או הרצליה, עם קבוצות "כחול-לבן" +זרות. זה היוצא מהכלל.

הרי תגידו, בכדורסל זה אותו מצב, אולי חמור יותר, בעיקר בנשים. ואני אשיב, נכון, אך אנחנו חולי כדוריד! רוצים בהצלחת הכדוריד! בדרך אמיתית ולא בפוטומונטאז'!

יש לנו ליגיונרים. כחמישה. יש לנו נבחרת נוער שחיה ומתאמנת בגרמניה. מה זה אומר תורם או על רמת הענף, אם בכלל?!
אני טוען שרמת הענף נקבעת עפ"י יכולתה והישגיה של נבחרת ישראל. שם, בנבחרת, עדיין, כל השחקנים ישראלים ואין בלופים כמו "מתאזרחים". ביצועיה של הנבחרת ודרוגה באירופה\בעולם, הוא מדד ההצלחה וההתקדמות. לא בכדי נחשבת הנבחרת של תחילת שנות ה-2000 לטובה ביותר, והקמפיין שהסתיים בשטוקהולם הוא קמפיין השיא. הדור ההוא, עם מיימון, מוריץ, רש, יפה וחבריהם [שאומנו בנבחרת ע"י הופמן וברסלע] מהווה גם קו פרשת-המים בגידול שחקנים\כוכבים\מנהיגים, ומאז, לדעתי, ניכר קו ירידה.
ראוי לאזכר קמפיין נוסף, של דור קודם, קמפיין שהסתיים בהשתתפותנו באליפות דרג ב', בהולנד, 1984, עם הדור המשובח של גוז, צרפתי, דרוקר, חיים רון וחבריהם, עם איגור ביאליק כמאמן.

מי אחראי לקו הירידה? מי אחראי לרמה המקצועית הבעייתית, כיום?
התשובה השגרתית היא הנהלת איגוד הכדוריד [זה ברור], אבל זו אמירה כוללנית. לכן אציין שתי סיבות עיקריות, והראשונה – רמת המאמנים. ישנם מאמנים טובים יותר וטובים פחות. מרבית המאמנים פועלים עפ"י העקרונות ובאופן שירצה את הבוסים, הבעלים. במילים אחרות\נוספות – מעדיפים שיקולים "זרים" עפ"י שיקולים מקצועיים. לא פעם, בחירת המאמן נעשית עפ"י היכולת של "הבעלים" לנהל אותו.
הסיבה העיקרית, הבעיה העיקרית, המשמעותית ביותר: שיתוף שחקנים זרים, וכמותם.
זו המכה, זו הרעה החולה. שיתוף הזרים, למעשה, פוטר את האגודה מלגדל שחקנים איכותיים, מובילים. יחסר? נקנה! אבי-אבות התופעה היה כבוד הקבלן אולפינר, בשנות ה-80. קונים ישראלים, מביאים זרים…האליפות מקדשת את האמצעים [וחשובה מאד לעסקים!…].
אל תקשקשו לי את עניין גביעי אירופה. מה זה טרם למי? אל תביאו לי, שוב את האפשרות שיש ל"כוכבים הצעירים" לעבור לאגודה אחרת, תמורת חוזה מפתה, לפעמים, ממקור תקציבי שאיננו קיים.
אני מודע לטענות האלה, ועדיין, לא היה ולא יהיה תחליף למצויינים תוצרת בית, אלה שבנוסף ליכולת הגופנית\הטכנית\המנטלית, יביאו טון של "לב" ולוקאל-פטריוטיות.
ונניח, שה"כוכב" הצעיר יבחר במועדון אחר [כדאי תמיד לבדוק מה הציעו לו, שאנחנו לא יכולנו\רצינו להציע לו] – סבבה. אנו מגדלים דור נוסף, כוכבים חדשים.
בינתיים, נפתחה עוד עונה. האלופה "על הנייר", רמת השרון, הצליחה לסחוט תיקו מ-מ.כ. חולון, שתקציבה קטן פי 5 או יותר. יש לזה הסבר מקצועי?!
ובכל זאת, שתי הקבוצות מראשל"צ, הנ"ל מרמת השרון, ואולי, אני מקוה, האלופה היוצאת מאשדוד, יתמודדו על האליפות, וממוצע הצופים משחק יתייצב על 230 ברוטו.
שנה טובה!