מלכה שמש
פעם, ברגע של חולשה, או שכרות, היא פלטה ששמה המקורי היה מלכה ג'וג'וסיאן, הבת של מריה, שהייתה נשואה לג'ורג' ג'וג'וסיאן, בסך הכל אולי שנה, וכשאמרה לו שנכנסה להריון, למחרת הוא נעלם, ואף אחד לא ראה אותו הרבה שנים, חוץ מאחד או שניים שראו אותו עובד, ככה סיפרו, בחנות של בגדי עור בבזאר של איסטנבול.
החיים של מריה היו קשים. מה זה קשים? בזבל! היא גרה אצל סבתא שלה, שהיא בת שמונים, ושרק בזכות זה שהסתובב לה השכל, היא הגיעה לארץ ישראל עם איזה אציל תורכי, ומאז היא בטוחה ששכונת עג'מי זאת איסטנבול. מריה בקושי עבדה, מה בכלל היא ידעה לעשות חוץ מלהיות מלצרית בבית הקפה, ששם היא גם הכירה את ג'ורג' היפה. עכשיו הבית קפה הזה סגור כי מישהו, אף אחד לא בדק או שאל למה, שרף אותו, וככה הוא נשאר, גחלים…
אבל מלכה הקטנה הביאה למריה הרבה אור, הרבה אושר. היא הייתה ילדה יפה כמו האבא שלה, יימח שמו וזכרו, עדיף שכך, כי עמוק בלב מריה ידעה שאפילו שעשה מה שעשה, אם אחרי שנים הוא פתאום יעמוד לה בפתח של הבית, היא ישר תחבק אותו ותכניס אותו הביתה, כאילו כלום.
מרוב שהיא אהבה את הילדה ומרוב שהילדה הייתה הסיבה שלה לחיות, מריה הלכה עם מלכה בת השלוש למשרד הפנים, מחקה בתעודת זהות שלה את ג'וג'וסיאן, ורשמה שמש. גם את שמה שינתה, אבל העיקר היה שלקטנה יקראו מלכה שמש, מלכת השמש.
עברו שנים ומלכה נהייתה ילדת רחוב, פרחה קטנה ויפה עם הרבה חוכמת רחוב, חוכמת חיים, חוכמת החיים הקשים, כמו למשל במקרה ההוא עם העובדת הסוציאלית. מה היה? כשיצאה איזו שבת, ומלכה, שהייתה אז בת 10, נכנסה הביתה אחרי יום שלם בחוף, היא מצאה את הבית ריק. על השולחן המטונף במטבח היא מצאה פתק שעליו כתוב " שתיי ברייה יא בינטי" [שתהיי בריאה בתי]. מלכה זוכרת שהיא ממש לא התרגשה או נעצבה, ובבוקר היא הלכה ללשכה הסוציאלית בלי הנעליים שלה ושכבה על יד הדלת. בסוף באה עובדת סוציאלית, דיברה איתה, נתנה לה לאכול ארוחת בוקר, ואחר-כך ארוחת צהריים, ואחרי יומיים הם הכניסו אותה למוסד. מלכה הייתה מבסוטית, היה לה בית, ואוכל, וכביסה והכל, והיא הייתה בורחת מתי שרצתה, עשתה מה שרצתה… ותמיד חזרה כשעל הפנים היפות שלה חיוך מיליון דולר. כולם שמחו ואמרו שלא נורא, שהיא אולי בורחת, אבל תמיד חוזרת… וככה גם נשארת להם ההקצבה שהם מקבלים מהממשלה בשבילה.
חוץ מהיופי שלה, והחוכמה שלה, והאומץ שלה, כולם גם ידעו על הלב הרחב שלה. באמת, היא עזרה לכולם, לכל הנזקקים, לכל המסכנים… אבל בעיקר לחברים שלה, בעיקר לאלה מהחוף של יפו, ששם היא העבירה את רוב החיים שלה.
היה מקרה אחד, שהיא לקחה על עצמה שוד בסניף הדואר בעג'מי. כן, וואלה! לקחה אותו עליה וישבה שנה, הכל כדי לכסות על ייבגני פשוטין, אחד החברים מהחוף. פשוטין הזה לא היה יכול להרשות לעצמו ישיבה בכלא כי טיפל בהוריו הזקנים והחולים, וגם בקטיה, שכבר לא היו לה ורידים שאפשר להכניס בהם מחט של מזרק, ואף אחד כבר לא היה מוכן לזיין אותה, אפילו בחינם. גם את השוד בעג'מי הוא עשה רק בשבילם. הוא אפילו עשה סולחה עם חמיד, שהיה כמו בנק אבל בלי בניין, כדי שייקח ממנו את הצ'קים מהשוד, ויחזיר לו חצי ב"קאש" [מזומן].
כשבאו אליו השוטרים, יבגני אמר להם שזה לא היה הוא, אבל הוא יגיד להם מי היה שם אם יעזבו אותו בשקט להרבה זמן. יבגני סיפר להם על מלכה שמש, והיא, כמי שנתנה לו מילה, חתמה על ההודאה, וכתבה שעשתה את זה בשביל מצבה לקבר של מריה. בסוף היא קיבלה שנה וחצי בפנים, ואחרי שירד לה השליש השתחררה מבסוטה.
בכללי, מנקודת המבט שלה, החיים של מלכה היו טובים, אבל הם נהיו הרבה יותר טובים מהיום שעבד-אל-טורק, שכולם קוראים לו אבי, לקח אותה אליו.
הפלא היה שעד אותו יום היא לא הכירה אותו ולא שמעה עליו בכלל. יום אחד נכנסה לחוף, כמעט עד המים, שברולט אדומה עם גג פתוח, ויצא ממנה אחד לבוש במכנס ג'ינס קצר וגופיה של מכבי יפו. הוא התיישב אצל מוצ'צ'ו בקיוסק והזמין דרינק. החבר'ה הקבועים עשו מהר את החשבון הנכון והזמינו אותו שיישב איתם, למה לבד?…
הם שמעו בקול של אבי שיש לו קצת ח' ו-ע', אבל גם לשרעבי וגם לכהן היה, אז לא עשו מזה עניין. אחרי פעם או פעמיים הגיעה גם מלכה, שהיה לה כיסא עם הקבועים, וככה הם הכירו. אחרי שכולם כבר הבינו שיש חיבור ביניהם, מלכה קראה לאבי הצידה. הם הלכו ליד הבית-שימוש של הקיוסק והיא אמרה לו: "אבי, מה הקטע שלך? אני רואה שבא לך עליי, וגם אני בעניין, אז למה שלא תפתח את הפה שלך ותגיד לי דוגרי שאני יבוא איתך?"
כבר באותו יום היא נכנסה איתו לשברולט האדומה ונסעה לבית שלו ביפו. מי שחשב, לפי האוטו, או לפי הסטיפה שאבי היה מוציא מהכיס, שהבית שלו היה וילה של מליינים, אז זאת הייתה טעות. אבי גר בחירבה שהוא קצת שיפץ, שני חדרים, מקלחת עם דוש ואמבטיה ומטבח קטן שבקושי נכנס שם מקרר.
הוא התקלח ראשון, אולי חצי שעה, ויצא לבוש בחלוק מבד מבריק כמו בסרטים. הוא שלח אותה להתקלח, נתן לה סבון מיוחד עם ריח אחר וגם חלוק כמו שלו. מלכה אמרה לו שאין מצב בעולם שהיא לובשת דבר כזה, אבל אבי אמר שאם לא חלוק, אז היא צריכה ללבוש את הבגדים שאיתם באה… וזה לא יעבור אצלו. הסכימה.
אחרי שיצאה, היא התיישבה לידו על הספה והוא ליטף לה את התלתלים הרטובים ועשה לה כאילו מסז' מאחורי הראש עד לגב. בינתיים הם שתו שניים-שלושה דרינקים, מלכה כבר הייתה מבסוטית ומשוחררת, ובלי שהוא יבקש היא פתחה לו את החלוק ועשתה לו גוד-טיים עם הפה שלה.
הוא הלך להתקלח עוד פעם ומלכה לא הבינה למה גם היא צריכה. באמת שדוש מהיר פעם ביום היה מספיק לה, לפעמים גם פעם ביומיים. אבל אבי לא ויתר. "זה מאד חשוב, הניקיון של הגוף", הוא הסביר. אחר כך הוא עשה בבית חושך והם נכנסו מחובקים למיטה, שהכל היה שם נקי כמו חדש.
ואז הוא סיפר לה הכל עליו. אמר לה את השם האמיתי שלו, עבד אל טורק, אמר שהוא מכפר בצפון אבל רוב החיים היה בחיפה. אמר שרוב הכסף שלו מגיע מקשר שלו עם אנשים שאוהבים אותו ונותנים לו בכייף גם כסף וגם רכוש, כמו למשל השברולט האדומה, שהיא של מנהל בית ספר מקריית אתא. בסוף, כשמלכה כמעט כבר נכנסה לשינה, הוא אמר לה: "אם לא שמת לב, אז שתדעי שאני מאד אוהב ומכבד נשים, בעיקר אם הן יפות וחכמות כמו שאת… אבל מבחינת אהבה-אהבה, מבחינת מה שהגוף שלי מחפש… אני בעניין של גברים".
תבינו, זה לא רק העניין שיחסים עם גברים היו למלכה מעל הראש, לפני שהכירה את אבי וגם אחרי. זה לא העניין. פשוט מלכה אהבה את אבי כמו שהוא, מה שהוא, נטו-נטו, ומה אכפת לה אם הוא, בעניינים של המין, אוהב לעשות את זה עם גברים, בעיקר כאלה שיודעים להגיד תודה יפה, וגם להראות זה במתנות. מלכה אהבה את אבי כמו שהוא גם כי הוא אהב אותה כמו שהיא, ולא רצה לשנות אותה בכלום. אצל מוצ'צ'ו, אבל לא רק, קראו להם השמש והירח, אתם הבנתם את זה? כי היא מלכה שמש… בסדר, הבנתם…
אחרי כמה זמן, באיזה ערב, אבי הוציא מהכיס נייר מקופל ושאל את מלכה אם היא רוצה לקרוא מה כתוב. מלכה הציצה בנייר ואמרה לו שגם אם היה כתוב בעברית באותיות פשוטות אז היא לא בטוח תבין, ובטח שלא אם הרוב כתוב בערבית. אבי הקריא לה את הבעלות, או כמו שאומרים "קושאן", על הבניין שבו נמצאת הדירה שלו, ברחוב הקישלה מספר 7. "הרבה שנים זה היה אצל אחי הגדול, סגור מאחורי קיר לבנים בין המטבח לחצר. בשבוע שעבר האח מת, אללה ירחמו, ובזמן שכולם הלכו לקבור אותו באתי לבית, שברתי את הקיר ולקחתי את זה… אף אחד לא יודע מזה, רק אחי ואני".
אבי הלך לעירייה והוציא אישור להרוס את הבית ולבנות במקומו מבנה חדש וגדול, שיהיה בו גם עסק בשביל מלכה, מה שהיא תרצה לעשות, אולי מסאז'ים. אבל מה? יש אחד שהיה מהקבועים בשולחן שלהם אצל מוצ'צ'ו, שקראו לו אברמיקו אברבנאל. הוא מיד אמר שהדבש בחיים הוא כמו הר, שאחרי שאתה הכי למעלה, תדע שתיפול למטה.
יום אחד אבי חזר בערב לדירה כולו דם, מנופח בפנים ויד אחת שבורה. מה קרה? לא אמר למלכה כלום, עד שבסוף אמר: "יש אחד, מנחם המקרר, שהוא סוגר חשבונות לפי הזמנה, לפי מזומן שהוא מקבל. אחותי חדיג'ה, אמרו לה שאולי ראו אותי בסביבה של הבית בזמן ההלוויה, אז היא נתנה למקרר אלפייה בדולרים, שיחזיר לה את הקושאן. את זה אני יודע ממנחם בעצמו, שאמר לי את זה בזמן שהוא פירק לי את החיים, עד שנתתי לו בחזרה את כל הניירות, כולל האישורים ותכניות הבנייה".
מהמכות האלה אבי לא התאושש ואחרי חודש מת, וגם כל הבנייה שרק התחילה אחרי שהבניין הישן נהרס, גם היא מתה.
אי אפשר להגיד שבלב של מלכה היא לא היה עצובה על אבי, אבל היא הרי עשו אותה מחומר מיוחד, כזה שלא נשבר ולא מתייאש. פעם מוצ'צ'ו שאל אותה אם היא שמה בצד את הסיפור עם הערבוש שלה ומלכה, שהייתה כבר מלאה בכמה דרינקים, חיבקה אותו ביד אחת ולחשה לו באוזן: "איך היה אומר פרידמן, שהיה יושב איתנו לפני שעבר לשבת במעשיהו? זה לא נגמר, עד שזה לא נגמר…".
בשולחן אצל מוצ'צו היה יושב גם אחד, פיצו לאון, שהיה נהג משאית בטון בפיוניר, ואחר כך קנה משאית בטון פרטית ונהיה פרילאנס. יום אחד מלכה קבעה איתו במקום שהיה הבניין של אבי, סיפרה לו את כל הסיפור, וגם את התכנית שלה, ומה שהוא, פיצו, יקבל אם יילך איתה.
פיצו הלך לבית של מנחם המקרר והציע לו שישתף פעולה כי אחרת, אולי בטעות, פיצו ישפוך טנק בטון שלם על הבית של מנחם בזמן שהוא ואשתו והילדים בפנים. מנחם אמר לו שלא צריך לאיים, כי הוא תמיד מוכן לעזור.
בערב ט"ו בשבט נפגשו כולם בבית ההרוס , מלכה שמש, פיצו לאון, מנחם המקרר וחדיג'ה אל טורק, אחותו של אבי, שהיא קראה לו עבד. בהתחלה היו צעקות, אבל בסוף מלכה קיבלה את הניירות בחזרה בלי שחדיג'ה ומנחם אמרו אפילו מילה. האמת שהם שתקו כי הם היו קצת מתים, אחרי שמלכה ופיצו סובבו להם סכין בלב.
עברו כמה ימים, חזרו הפועלים וחזרה העבודה בבניין. כשהכל היה מוכן ליציקה של היסודות, פיצו לקח את המריצה והביא חבילה גדולה, עטופה בבד ברזנט, וזרק את החבילה בתוך אחד מהבורות של היסודות. אחרי זה הוא חזר למשאית בטון שלו ויצק את היסודות כמו שצריך.
אף אחד בעולם, אפילו החבר'ה הקבועים אצל מוצ'צ'ו, שמכירים את מלכה טוב-טוב, לא ראו עליה כלום ושום דבר, ואם מישהו שאל על הבניין, היא תמיד אמרה: "מה יש להגיד? בונים… אני, הדבר שאותי מעניין זה לקבל את הקליניקה שאבי הבטיח לי, ולהתחיל לחיות כמו בן-אדם…".
מה שכן, מישהו שמכיר את מיקו, זה שמחדד סכינים וגם מוכר, סיפר שאיזה חודש אחרי שמלכה התחילה לטפל בבנייה, היא הגיע למיקו ונתנה לו שני סכינים משומשים, וביקשה שיעשה להם "פוליש-וקס". מיקו דווקא הציע לה שתשאיר לו את הסכינים והוא יזרוק לה "מאייה" תמורתם, אבל מלכה לא הסכימה. "מיקו, אח שלי, הסכינים האלה… בתור אישה לבד… אתה יודע… מה שפעם עבד – יעבוד גם, שלא נדע, בפעם הבאה"…
כשמלכה פתחה את העסק של המסאז'ים וכולם ראו איך זה עובד מצויין, היו אומרים לה "מלכה שמש – אלוהים איתך!", והיא הייתה תמיד עונה: "למה אלוהים?… גם זיעה וגם דם השקעתי פה בשביל שאני יצליח…"
