הגיג ליום ט"ו באב

השדרנית העליזה תמיד שבה ומאחלת לכל מאזיניה, וגם מבקשת שיפיצו לכל עבר, אהבת חינם. אני בטוח שכוונתה טובה, ואני תוהה מהיכן נחתה עלינו "אהבת החינם" הזו. מיד אחזור לשאלה הזאת.

קרוב לוודאי שעוד קודם נכח בעולמנו הביטוי שנאת חינם. רבים יודעים להסביר לגבי אותה שנאת חינם, שבגללה חרב בית המקדש. שנאת חינם במובן של שנאה מיותרת, מופרזת, שלא הייתה במקומה, שנאה בין אחים, שנאה בין חלקי אותו עם. "לחינם" במובן "לשווא", מיותר, לא היה צריך שיקרה.

זה איננו הנושא [ט"ו באב היום…] אבל… כמה מילים. חכמינו רצו לומר שאכן יש פערים [הרבה לפני גיא זוהר], יש הבדלים, ישנם חילוקי דעות. זה בסדר. אבל אלה, חילוקי הדעות, לעולם חייבים להישאר רק חילוקי דעות, לא מריבות, לא מכות, לא רצח. אני מכבד את דעתך אבל חלוק עליך.

מילה על מכבד. חבר ילדות, מוישלה, "לד טוב כיפה סרוגה", סיפר לי משהו ששמע מרכז הקן של בני-עקיבא, ששאל אותו: "מדוע נבחר הניסוח, בעשרת הדיברות, כבד את אביך ואת אימך", למה כבד ולא ציית או משהו דומה?" ואז הוא הסביר: "כבד במובן של תהיה סובלני, חס וחלילה לא במובן של תן כבוד. וכשכתוב את אביך ואת אימך זה לא רק הפשט – ההורים שלך, אלא במובן של אדם וחוה, כלומר – כל בני האדם.

אהבת חינם נולדה מעצם קיומה של אותה שנאת חינם. וכבר הסברתי לעיל שהחינם הוא במובן שנאה מיותרת, שאין לה מקום. אין גם אהבת חינם. אין זוכים באהבה בחינם כי בשביל כבוד צריך לעבוד [אמר קזבלן], אדם צריך להרוויח את האהבה שאליה הוא עורג. מתאמצים, משקיעים כדי להיות אהוב.

אשר על כן, המושג חינם אינו נכון לא במקרים של שנאה ולא במקרים של אהבה. ובכלל, כשהרשתות השיווקיות או דוכני השוק, מכריזים בקולי קולות על חינם כזה או אחר, אתם כבר יודעים ולא מהיום, כמה אמת יש בהכרזות האלה…