מכתב גלוי לגיל עומר, יו"ר דירקטוריון תאגיד השידור הציבורי "כאן"

[גילוי נאות: לגיל עומר ולי יש עבר משותף באחת מחברות-הבת של עירית-חולון]

שלום גיל,
לא הייתי מטריד אותך בלא-מעט ההערות והטענות שלי כלפי התאגיד, בעיקר כי רשימת הדברים הטובים עולה על רשימת הטענות. אלא שהבאתה של "שחקנית החיזוק" איילה חסון, מבחינתי ומבחינת המונים שאני דובר בשמם, מהווה שפל גדול אם לא יותר.
רבים, כמוני, אחרי בקרים נפלאים עם אריה גולן ועם קרן נויבך, נשארנו נאמנים ל-"כאן 11", גם, צריך להודות, בגלל העדר רצפי הפרסומות הבלתי נגמרים אצל המתחרים. יבואם של סגל וקלמן היווה יותר ממכה קטנה בכנף, יען כי ניסיון האיזון המלאכותי היה שקוף ובלתי מכבד. סגל, ירוד ובוטה היה שיא שלילי ומזל שהחליט לעזוב. אז המשכנו עם קלמן, ימים מעניינים יותר וגם פחות, מה שנקרא – נסבל מבחינת רמת העיתונאיות.
המצב החדש מגרש אלפי מאזינים, אולי עשרות או מאות אלפים, שגם קלמן וגם חסון – זו עילה ראויה לגירושין. ואם עוברים למתחרים אז לא בטוח שחוזרים, גם לסדרות הדרמה המצוינות שלכם.
חסון היא שפל המדרגה של עיתונות. היא גב' עם אג'נדה, במובן השלילי של ההגדרה, מסמנת אויבים ומטווחת אותם. כך החל מתקופת ברק-אשכנזי, בחרה בברק והחליטה לחסל את אשכנזי. בשנים האחרונות נראה כי היא עובדת בשליחותו של נתניהו, ובהתאם היא הרכיבה "להקת מעודדות" הקרויה "פאנל", ואתם, במסגרת ההעברה, אפשרתם לה להתנחל עם להקתה.
אם גרושה השערורייתי של גאולה אבן איכשהו עבר בשלום, לא מבחינת האיכות ולא מבחינת הרייטינג, הרי שהפעם זה בלתי-נסלח. חבל, כי לרבים מאיתנו התאגיד היה עיר מקלט\מפלט.
נ.ב., אם אנחנו כבר מדברים:
התכתבנו בעבר באשר ל"ישראליותה" של "כאן ג' – הבית [אלעק] של המוסיקה הישראלית". כי מתברר שמתחינתכם "מוסיקה ישראלית" היא מוסיקה בכל השפות [כמעט], ובלבד שהשיר נכתב ע"י יוצר ישראלי [אגב, מיהו ישראלי?…]. וכך, לצד שירים בעברית [לא אתעסק הפעם ברמת העברית] מנוגנים שירים "ישראלים" בערבית, באנגלית, בצרפתית, בתימנית, בספרדית, במרוקאית… ואולי עוד. מה ישראלי בזה? ונניח שזו מוסיקה ישראלית, איך קרה שברשימה הארוכה של השפות הזרות, אין שירים באידיש? כי מה?

בברכה,
יצחק מיכאל [איציק] ליסמן
גימלאי, סופר, ישראלי