פלא-היצירה

כל-כך הרבה שנים של יצירה, כזאת או אחרת ועדיין אני נרגש ממעשה הבריאה הזה, מהולדת היש מאין, מפלא-היצירה.

יתכן שבכל המון השנים, החל מגיל 13, להט האירועים, קצב החיים, עוצמת הריגושים האחרים – כל אלה הסתירו, חסכו ממני את ההתרגשות, את ההתפעלות, ההתפעמות, את ההתמרקות בפלא-היצירה. אולי.

מה שבטוח הוא כי בשנים האחרונות, מאז יצאתי לגמלאות, כנראה שהוסרו קירות חוסמים, נפרצו תקרות, כוסו הסחות הדעת, מאז שהתחלתי לכתוב סיפורים קצרים, מאז שאני מעז, בחוצפה צברית, להעניק לעצמי את התואר "סופר". וממש בקווים מקבילים לתהליך היצירה עצמו, אני מאיר בפרוז'קטור עוצמתי את ההתרגשות ממלאכת היצירה, מעצם התקיימותו בקרבי של תהליך היצירה הספרותי.

מעשה שהיה [הבוקר] כך היה: בשעה 04.37 התעוררתי שטוף זיעה קרה. בניגוד לתקופות אחרות – לא שעת ההתעוררות המוקדמת הטרידה אותי. אני, כמעט בקביעות, מתחיל את יומי בשעה חמש בקירוב. אלא שהזיעה הקרה… ההתרגשות, מה זה היה? נזקקתי לדקה או שתיים כדי לארגן את מחשבותיי ולהיזכר ברסיסי-החלום שאתו התעוררתי. טסתי למטבח, חטפתי את עיתון יום האתמול ועט, והתחלתי לתעד את שביבי-החלום, את פירורי-הזיכרונות, לחבר את פיסות הפאזל, אלו שהצלחתי ללכוד בתודעתי בטרם יתנדפו אל מרחבי החלל [ראו צילום].

כשעה קלה לאחר מכן יצאתי לצעדת הבוקר הקבועה שלי. לא פיללתי, לא התפללתי, לא "לחצתי על שרירי-הזיכרון". ידעתי שהמסורת תעשה את שלה. אני, גופי ונשמתי – חד המה, מכונה משומנת שגלגלי-שיניים וירטואליים מפעילים את מערכותיה, זו את זו. . הצעדים הנמרצים שמבצעות רגלי, נכון שהם מניעים את המערכות הפנים-גופניות החיוניות כמו "מערכת הלב-ריאות". גם. כי אצלי הן מניעות גם את כל כלי-היצירה הטמונים\מסתתרים בי ועושים, ברוך-השם, בשנים האחרונות, את מלאכתם נאמנה – מייצרים השראה.

והיוצר? הסופר? הוא נע ונד כחללית בעולמה, משל היה רב-טבח, שף, הניצב במרכז מטבחו, חלל העבודה שלו, והוא מוקף מכל עבר בכל צרכיו: כאן קיר הסירים ושם קיר המחבתות, כאן מזווה הירקות ושם הקמחים והמטבלים, כאן תנור האפייה ושם אש הגריל. והוא, היוצר, שולח יד לכל כבר, לוקח מכאן, מוסיף משם, הכול בהישג ידו, הכול לנגד עיניו, והוא זורק רעיון לקלחת, מגלגל, בוחש, לש, מתבל, מרכך, מחרפף, מחבק, טועם, מברר את תמונת המצב, משדרג בדמעה, בליטוף, טועם שוב ופעם נוספת…

לבסוף מצלחת ומגיש לאניני-טעם… או זורק.

וחוזר חלילה.