ילד חולוני

אני ילד חולוני. זו עובדה.
אי-שם, בסוף שנות ה-90, במאה הקודמת, שימשתי כעוזר מנכ"לית העירייה, ובין שאר תחומי-האחריות שלי הייתה גם האחריות על המוקד העירוני.
באחד הערבים יצאנו, כל עובדי-המוקד העירוני, ואני, לערב התרגעות [מה יותר מרגיע מאכילה] במתחם הגרילים, בפארק פרס. אורחי-הכבוד היו ראש העיר והמנכ"לית, שאז, כנראה, עוד הייתה בעדי.
כטוב לבנו בקבב ובכנפיים, שלף אורן סנייה, עובד המוקד, דור שני לעובדי-עירייה, גיטרה, והחל מנעים לנו משירי הביטלס. שמעה אותו המנכ"לית והגתה מיזם: "אתה, אורן, מוסיקאי, הבוס שלך, איציק, כתבן ידוע – שבו וחברו שיר לכבוד חולון!".
היא אולי לא התכוונה ולא האמינה, אבל כעבור כמה ימים יצא השיר, שאורן הלחין, הן לאוויר העולם והן למערכת הטלפונית של העירייה, שם הוא הפך ל"בסט-סלר".

ילד חולוני

מילים: איציק ליסמן
לחן וביצוע: אורן סנייה
מפיק ומעבד: אלירן לוי
נגינה: ליעד מלון, דודי סנדלמן, אלירן לוי, אורן סנייה.

אני קם בכל בוקר אין עוד שמש בחלון
ורוצה אותך לחוש קרובה אל לבבי.
זו את לה שרתי בחצות הליל שם בחולות,
זו את שכבר כבשת גם את אמי ואת אבי.

אני מביט בך יקירה, מביט ומתפעל
האהבה שלי היא עיר ואם בישראל,
היית לי אהובה והיית לי מלוני,
אני שלך כמו שהייתי ילד חולוני.

את תמירה כמצודה שעל שכונות חולשת
ואני תמנון על חמוקייך החולות הנודדים,
את היית ועוד תהיי מחבקת וכובשת,
את האור המצפה לנו כעיר של ילדים.

אני מביט בך יקירה, מביט ומתפעל
האהבה שלי היא עיר ואם בישראל,
היית לי אהובה והיית לי מלוני,
אני שלך כמו שהייתי ילד חולוני.